כמו ברפורמה, גם במלחמה השמאל הקיצוני ניצח. באותם הכלים, עם אותם האנשים ועם אותן המטרות.
לאחר הטבח, מטרת העל אמורה הייתה להיות – השמדת חמאס, כיבוש עזה, גירוש האוכלוסייה וריבונות על כל השטח.
מטרה זו הייתה משיגה שקט למאה השנים הבאות. אף אחד לא מתעסק עם הבריון המטורלל של השכונה. אף ערבי לא היה מעז להתקרב ליהודי או לחשוב על יהודייה.
המטרה לא הושגה, אנחנו רחוקים כרחוק מזרח ממערב ממנה, וסימנו לכל האויבים שלנו בלייזר איפה נקודת התורפה שלנו כחברה, כעם וכצבא. אלפי אידיוטים שימושיים יצאו בכל שבוע לעזור לחמאס להבין בדיוק מה כואב לנו ואיפה ללחוץ. חמאס הבין ולחץ.
הבסיס לחברה מתוקנת נמצאת בהכנת העתיד לדורות הבאים. ואם אנחנו נותנים לאויבים שלנו את נקודת התורפה שלנו על מגש של כסף, תמיד נאלץ לשלם בדם. ועוד הם מעיזים לשאול "הלנצח נאכל חרב"? כשאנחנו בעצמינו נותנים להם את החרב. במקום להשמיד את האויב הערבי פיזית ורעיונית, במקום להסביר שכל עזה זה חמאס ואין דבר כזה "חפים מפשע" בעזה, השמאל הקיצוני הצליח להחדיר גם את קמפיין "רעב בעזה", כאילו שזה דבר רע.
מדינת ישראל הייתה צריכה לצור על עזה, לחתוך חשמל, מים ואוכל. הם היו מוציאים לבד את החטופים. אבל השמאל לא יכול לראות ניצחון ישראלי, זה מגרד לו ברבדים קיומיים.
במקום ניצחון, (כיבוש, גירוש, התיישבות) שהוא ניצחון לדורות קדימה, התגבשה מטרת המלחמה "החזרת החטופים" כמטרת על.
הדרדרות העורף הישראלי, ממבצע אנטבה, שבו טסו אלפי קילומטרים לחלץ חטופים יהודים מבלי לשאת ולתת עם החוטפים, דרך עסקת ג'יבריל של פרס, עסקת שליט הבזויה של ביבי ועד לימינו, הפכה את מדינת ישראל לפריכה, וכל ערבי מפגר שיחטוף יהודי (לא מההתיישבות כמובן) יוריד את ישראל על הברכיים, ויגבה מחיר דמים גבוה בצורה מעריכת.
התעמולה של השמאל הקיצוני, המגובה בכמות כספים היסטרית, עשרות אנשי קריאייטיב תקשורת מיינסטרים אקטיבית שמפיצה את המסרים, יושבת על נקודות רגשיות במטרה צינית ורעה להשיג הישגים אסטרטגיים במגרש הפוליטי.
קמפיין החטופים הפך לקמפיין זהותי-דתי, עם איקונין גנוב בצורת סרט צהוב, שהפך לאיתות מוסרני מרהיב. החיבור הערכי הרדוד שרוצה הכל עכשיו, נטול אמונה בהשם יתברך ומוסריות עקומה שקל להזדהות איתה, יצר מפלצת תודעתית שאכלה את ההיגיון של כל ישראלי שהפסיק לחשוב. מי לא רוצה את החטופים בבית? עכשיו? רק הרעים. כי מסרים מורכבים שאת תוצאותיהם רואים רק עוד שנים, קשה למכור, בטח אם זה פוגע בביבי.
מהצד האסטרטגי, ברור שמטרת החטופים מתנגשת עם מטרת ניצחון במלחמה. אבל ביבי והימין לא מסוגלים לשלוט. הימין הדתי שהקריב הכי הרבה למען עם ישראל במלחמה הזו, באחוזים אסטרונומיים, לא היה בקבינט קבלת ההחלטות עד שגנץ יצא ממנו. סמוטריץ' ובנגביר, שמייצגים מאות דתיים, שהקריבו את חייהם, לא יכלו לשנות מאום בהחלטות המלחמתיות, במטרות ובאסטרטגיות. עשרות אלפי משפחות הפסיקו להתנהל. אנחנו נתנו הכל. בשר תותחים וואגיו.
בעוד שגנץ, אייזנקוט, גלנט וכל הדגנרלים שהיו אחראים ממש להכנת התשתית של הפארסה המטורפת של השביעי לאוקטובר, השתתפו ונתנו מדעתם המקולקלת למטרות המלחמה, ראשי בשר התותחים נשאר במקרר.
השמאל שולט, כמו בזמן הרפורמה, בכל צירי ההחלטות והשפעת דעת הקהל הישראלי, ובקלות יתרה ביכר את החטופים על פני ניצחון אמיתי. הרצי, בר וחליווה, שהיוו את הציר המרכזי של הקונספציה, לא תלו את עצמם מבושה, כי הם ידעו שיש להם גב אדיר של תקשורת, פקידות, משפט ואקדמיה. לגלנט, שר הביטחון של מדינת ישראל בזמן טבח השביעי באוקטובר, מחאו כפיים כשהוא הגיע לשלמה ארצי.
שיטת הפשיטות של הרצי גרמה למוות מיותר של חיילים. טיהרנו מקומות, יצאנו, חמאס חזר, מילכד, חזרנו ומתנו. אין פיגור יותר גדול מזה.
כל זה נובע מתודעה רקובה וכוזבת שמפחדת מהמילה "כיבוש", מתוצאותיה הסוציולוגיות ומעצם העובדה שלא ימחאו להרצי כפיים כשהוא יגיע לשלמה ארצי.
שרשרת הפיקוד הגבוהה לא נשמעת בצורה אבסלוטית לממשלה, ומשום מה, הממשלה לא מפטרת אותם. כן ביבי, לא ברור למה לא פיטרת את כולם בשנייה הראשונה.
רונן בר, האיש שאמור היה להיות בשלטים המפגרים של "אתה הראש אתה אשם", החזיק בקרנות המזבח, במקום שהמון שמאלני מקיבוצי העוטף יעשה בו לינץ'.
התקשורת החלישה, הרעילה, תבהלה, שיקרה, מסמסה, הסתירה, חירטטה, ועשתה הכל כדי שכולנו נרצה לעצור את המלחמה. עוד לפני הביפרים, לפני איראן.
מטרת העל הסמויה של קמפיין החטופים הייתה להפיל את ביבי.
כמו מטרת העל של הרפורמה.
כמו ברפורמה, אני לא חושב שלביבי היה סיכוי כלשהו.
הכוחות של השמאל הקיצוני, ששולטים בכל צומת דרכים פקידותי, במינויים, במשפט, בצבא, בשב"כ, בטייסים שסירבו ("הפסיקו התנדבות" בגיזלוטית מדוברת), ברופאים ששבתו, בנתב"ג שהושבת, הראה לנו טוב מאוד מי בעל הבית, ומה יהיו המטרות של המלחמה.
כל מאן דרחמנא עביד לטבא עביד, ואנחנו שמחים ומאושרים בלב שהחטופים שלנו חוזרים מידי העמלקים חיות ותתי האדם של חמאס. אנחנו שמחים ומאושרים, שפרק זה יבוא לסיכום ולסיום.
אבל אסור לנו לשכוח, זהו ניצחון קטן מאוד, שלא סוגר את הגולל על מוות יהודים עתידי ומיותר ברצועת עזה.
התודעה הישראלית נחטפה, נאנסה וייקח שנים ארוכות לשקם אותה.
הערבים הבינו בדיוק מה צריך לעשות.
תתחמשו.