(Vadim Menuhin уже перевёл на русский)

Gideon Orbach

אחת התופעות ההרסניות שנתקלתי בהן שוב ושוב בקריסה של חברות, היא התופעה בה בעל עסק שהגיע למחנק תזרימי שמונע ממנו לשלם התחייבויות שוטפות, לא משלים עם העובדה שהגיע למצב חדלות פרעון דה-פקטו, והוא חייב להודות בפני עצמו ובפני הנושים שלא את כל ההתחייבויות אפשר יהיה לפרוע; ושהוא צריך כנראה ללכת לערכאות כדי להכריז על חדלות פרעון, להודות בכשלון כלכלי, להודיע לנושים שאין כסף, ולהסתכן באובדן השליטה על החברה.
כי מה לעשות, לא כל הסיפורים הכלכליים מסתיימים בסוף טוב ובפרעון 100% מהחובות, עד כמה שזה צודק ויפה לשלם את כל החובות.

במצב של חדלות פרעון, באופן כללי, בוחרים תמיד את החלופה הרעה פחות (מבחינת חישוב כלכלי קר, מה לעשות) בין חלופות שלא פעם כולן רעות - אין מקום להשוות דברים לחלופה אידיאלית שבדרך-כלל לא קיימת.

מה עושים בעלי עסקים רבים מדי במקום זה?
במקום להיות אמיצים ולהבהיר לנושים (ואולי גם לבני משפחה ועוד) את המצב, הם רצים אל השוק האפור, כי "את העסק צריך להחזיק, בכל מחיר", לוקחים שם הלוואות בריבית קצוצה במחשבה ש"העניינים יסתדרו, ואני אוכל לאזן את העסק ולפתור את הבעיות שלו אחר-כך".
כל זה, כמובן, בלי שום מחשבה אמיתית או כנה מה בדיוק ישתנה "אחר-כך" ואיך אותו עסק מפסיד, שבינתיים גם העמיס על עצמו חובות למלווים חוץ בנקאיים, יוכל לשלם "אחר-כך" את מה שהוא לא הצליח לשלם עכשיו, ועוד בתוספת ריביות חוץ בנקאיות גבוהות נוספות שיועמסו על העסק הקורס.

התוצאה כמעט ב-100% מהמקרים: העסק חוזר למצב של חדלות פרעון וחוסר יכולת לפרוע חובות שוטפים כמה חודשים מאוחר יותר, כשהוא במצב גרוע יותר; עם מצבת חובות גבוהה יותר, והיכולת שלו להציע הסדר נושים - גם תחת ההליך הדרסיט של חדלות פרעון בבית המשפט, ירודה עוד יותר.

אני נזכר בזה משום-מה, כל פעם שיאיר לפיד או איזה "בכיר לשעבר" מפציר בנו להכנע עכשיו לדרישות של חמאס להפסיק את המלחמה, לשחרר אלפי רוצחים ולתת לו ערבויות בינלאומיות ושאר טובין, כי "חטופים בכל מחיר".
כאשר אותו "לשעבר" נשאל את השאלה הטריביאלית - איך בדיוק הוא יעמוד בהתחייבות להגן על העוטף מול שלטון חמאסי שישתקם ויתחזק, ויהיה מצויד בערבויות בינלאומיות לשקט מצד ישראל, הוא ממלמל משהו על "תהיה הזדמנות" ו"אחר-כך".
קרי - הוא ממש, אבל ממש בטוח, שיצליח אי-שם בעתיד, בתנאים גרועים בהרבה מכל הבחינות, לפרוע את התחייבויות הבטחון השוטף וחיסול הישות החמאסית שכבר הבהירה שתבצע עוד 7.10 ברגע שתהיה הזדמנות (והפעם, היא גם תתאם את זה עם חיזבאללה מצפון). איך? אה... נראה אחר-כך.

כמובן, אין שום מחשבה על האופציה האחרת - ממש כמו שבעל העסק בדוגמה היה צריך לגייס אומץ להודות שהוא חדל פרעון ולא יעמוד בהתחייבויות שלו, אז להבהיר למשפחות החטופים, בצער רב, שמדובר במלחמה. ובמלחמה לא כל הסיפורים מסתיימים בסוף טוב. ושעם כל כמה שהלב נקרע בגלל החטופים - האופציה שבו חמאס יהיה חופשי להתאושש, להשמין על מיליארדים שיוזרמו לרצועה כסיוע, לבנות את התשתית מחדש, ולהלום בנו בהזדמנות שנוחה לו (אולי עם נשיא עוין יותר בארה"ב, תוך תיאום עם חיזבאללה, וכ"ו) - היא בדיוק כמו להעמיס על עסק חדל פרעון עוד ריביות חוץ בנקאיות ולשלוח אותו להתמודד איתן עוד כמה חודשים או שנה, כשהוא במצב גרוע יותר.

במילים אחרות: לפיד, פרדו וכל היתר - המלווים החוץ בנקאיים והריביות שלהם מוסרים ד"ש.