אם יש דבר שכל צרכן חדשות אמור לדעת בשלב הזה הוא ששמחה רוטמן הוא סוג של מפלצת, נכון? מודל בינה מלאכותית לו נתנו לו לצפות ולקרוא תקשורת ישראלית בשנתיים האחרונות היה מסיק מיד שמדובר באדם חסר לב לחלוטין. השבוע הצטרפה עוד ראיה, כותרת באתר החדשות הגדול בישראל: "בהובלת ח"כ רוטמן: החוק שימנע מאנשים עם מוגבלות לתבוע עסקים לא מונגשים". תזכרו טוב-טוב את הכותרת הזאת ובואו נדבר על רון יעקובי.
זוכרים את הסיפור של יעקובי? הוא פורסם בכל כלי התקשורת לפני שנה בדיוק. מילואימניק נשוי ואב לשלושה שמנהל חנות רהיטים בפתח תקווה, חזר מעוד סבב מילואים וגילה שהעסק שלו ספג תביעה ייצוגית של יותר משני מיליון וחצי שקל. עילת התביעה: הטעיית צרכנים. זאת משום שבזמן שהוא לחם בעזה, באתר האינטרנט של החנות התפרסם מבצע על מכירת כיסא במשך יותר מ-35 ימים וזה, מתברר, בניגוד לחוק להגנת הצרכן. כן, עוונו של יעקובי היה שהכיסא הוצע למכירה ב-320 ₪ במקום 480 ₪ יותר מחמישה שבועות.
התובעים היו בני זוג שחשו כנראה עוגמת נפש רבה מההנחה ארוכת הטווח הזאת, ודרשו לעצמם פיצוי אישי של 840 ₪. אבל תחושת האחריות הציבורית פיעמה בהם והם הגישו גם תביעה ייצוגית בשם הציבור הרחב שעלול להיפגע מהעוול הנורא, וכך נולדה תביעת המיליונים. בארכיונים המשפטיים מצויות כ-35 תביעות ייצוגיות של בני הזוג הללו, בהיקף כולל של קרוב ל-200 מיליון שקל, ללמדכם עד כמה מדובר באנשים שליבם פועם עבור הכלל. ליבו של רון יעקובי לעומת זאת, נקף לאחר קבלת שיחה מהבנק על כך שדירוג האשראי של העסק שלו ירד בעקבות תביעה והוא התמוטט ואושפז, בהמשך גייס כסף מהציבור עבור הגנה משפטית.
מי שעזר לו ופרסם את המקרה הוא סגן השר לשעבר אביר קארה, פעיל בולט נגד התופעה. לטענתו, יש בישראל קבוצה של עורכי דין שמתמחים בלסחוט כספים מעסקים קטנים ובינוניים באמצעות תביעות ייצוגיות. עורכי הדין מהתחום הזה בדרך כלל לא הולכים עם תביעות המיליונים האלה עד הסוף וזוכים בפיצוי ללקוחות, אלא מסתפקים בהצקה בכמות נדרשת כדי שבעל העסק יתקפל ויעדיף להתפשר על סכום קטן בהרבה, שהולך לכיסו של עורך הדין. סוג של פרוטקשן בחסות החוק.
...
בשנת 2020 הוקם במשרד המשפטים צוות שנועד לבחון את נושא תביעות הסרק תוך ניצול של "חוק התובענות הייצוגיות". בראש הצוות עמדו משנים ליועמ"ש כמו ארז קמיניץ ואחריו כרמית יוליס. בדו"ח שפורסם באפריל 2023 נכתב כי "הצוות נחשף לנתון המדהים לפיו בשנת 2020 מתוך התיקים שהסתיימו (811 תובענות ייצוגיות) רק בכ-15% מההחלטות השיפוטיות התוצאה הייתה קבלת התובענה או אישורה כייצוגית. בכל יתר התיקים (688 תיקים) התובענה הסתיימה בבקשה של התובע ועורך דינו למחיקת התביעה (הסתלקות מהבקשה), מחיקה, דחיית התובענה או סילוקה על הסף".
מה עשתה הממשלה עם הדו"ח הזה והמלצותיו? כאן אנחנו חוזרים סוף סוף לח"כ רוטמן.
שר המשפטים יריב לוין הביא את ההצעה לועדת השרים לחקיקה ביולי האחרון, היועמ"שית בירכה, הכנסת אישרה בקריאה ראשונה, וההצעה עברה לטיפולה של ועדת החוקה בראשותו של שמחה רוטמן, שקיימה עליו דיון אחד בינואר ודיון אחד השבוע. נציגת משרד המשפטים סיפרה שם שבשנים האחרונות מוגשות בממוצע כ-1,500 תביעות ייצוגיות בשנה, כאשר רובן מסתיימות בכך שהתובע חוזר בו ומגיש בקשה למחיקת התביעה. אבל, מגישי תביעות הסרק האלה נהנים מלקונה בחוק שנקראת "הסתלקות מתוגמלת" שמאפשרת להם לזכות בשכר טרחה וגמול, למרות מחיקת התביעה. פרצה קוראת לסחטן.
אבל הסיפור האמיתי כאן הוא המיסגור של הסיפור הזה בכלי התקשורת. צריך להיות שקרן גדול, ערל לב או מטומטם לחלוטין כדי להציג את תיקון החוק הזה כאילו ח"כ רוטמן מתאכזר לנכים המתחננים לנגישות. "בהובלת רוטמן ולוין" כתבו ב-ynet, "החוק שימנע מאנשים עם מוגבלויות לתבוע עסקים לא מונגשים". הכותרת הזאת פתחה את פסטיבל המפלצת המוכר לעייפה.
העיתונאי אילן לוקאץ' כתב "נפצעת בקרב? איבדת רגל במלחמה? חזרת נכה מהשבי בעזה? מבחינת הממשלה הזאת, תלך לעזאזל". די להיזכר בסיפור של רון יעקובי כדי להבין איזו איוולת כתובה כאן. יו"ר ארגון נכי צה"ל טען ש"הכנסת מקדמת אינטרסים כלכליים על חשבון שיקום הפצועים".
עירן הלפרין, פרופסור ל"פסיכולוגיה חברתית ופוליטית" מהאוניברסיטה העברית, התפייט על הרוע של לוין ורוטמן: "אחד מהממצאים הכי חזקים במחקר על גזענות, ושנאה, הוא ששנאה היא בסוף דיפוזית. ברגע שפותחים את הפתח לתפיסות של עליונות קבוצה אחת על השניה, ולדה-הומניזציה של בני אדם בגלל שייכות קבוצתית, אז זה לעולם לא נעצר בקבוצה אחת, ומוכלל מקבוצה אחת לאחרת. אז לא מפתיע שמי שמקדם גזענות כלפי ערבים, ומייצר קיטוב ושנאה בין ימין לשמאל, בסופו של דבר יפגע גם בקבוצות החלשות ביותר בחברה. חייבים להקיא את האנשים האלו מהנהגת המדינה שלנו" .
אני מתעכב על דברי ההבל הללו לא כי הם חשובים, אלא כי הם מייצגים תופעה מוטרפת שפשתה במחוזותינו של ייחוס רוע טהור וילדותי ליריבים אידיאולוגיים. אביר קארה, שאינו חשוד בחיבה לממשלה הנוכחית, ניסה להעמיד את המבקרים על טעותם, שמא אינם מכירים את הסיפור. למשל, לפרופ' הלפרין הוא הסביר: "את תיקון החוק הנוכחי אני ניסחתי עוד בימי הממשלה הקודמת, והוא נוגע לשחיתות ולא לנגישות יש כאן פגיעה חמורה מאוד של מנוולים חסרים תקנה ובושה שעושים שימוש לרעה בהליכים משפטיים... ואין בינה לבין נגישות שום קשר". אך ללא הועיל, איש מהמצוטטים לעיל לא מחק את דבריו.
וכך, תיקון שהובילה המשנה ליועמ"שית ונועד להגן על עצמאים מעורכי דין חמדנים, הפך בדיון התקשורתי לחוק אכזרי נגד נכים. העובדות חשובות, העצמאים חשובים, אבל למי אכפת מהם כשיש הזדמנות לצייר יריב פוליטי כתיפלץ?
